#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לא. 1) כיצד נלמדו שעירי רגלים מהיקש לשעירי ר""ח, ושעירי ר""ח בג""ש מציץ, והרי מח' אמוראים היא אם דבר הנלמד בג""ש חוזר ומלמד בהיקש 2) כיצד למד ר""מ ר""ח ורגלים אין בה ויש בה מחיצון, והרי חיצון שמכפר על דבר שיש בו ידיעה נלמד מהיקש לפנימי? "	"תירצו התוס' (ד""ה ואיתקוש):<br>1) דכיון דציץ לאו עבודה היא אלא תכשיט חוזר ומלמד, דהא דלמד אינו חוזר ומלמד היינו בעבודה עצמה.<br>2) תירץ ר""ת שכיון שהרגלים הוקשו בהיקש גמור לר""ח לענין חטא שאין מכיר בו אלא הי דכתיב ביה בהדיא, עבדינן היקשא לכולה מילתא אפילו לדברים דלא גמר אלא בהיקש ממקום אחר, כדמוכח בסוף פרק איזהו מקומן."	שבועות תוס' י.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לב. מדוע לר' שמעון 1) דראשי חדשים אין מכפרים אדרגלים 2) דרגלים אין מכפרים אדראשי חדשים 3) דרגלים אין<br>מכפרים אדיום הכפורים 4) שעיר החיצון דיום הכיפורים אין מכפר אדרגלים? 	"1) דאמר קרא עון, עון אחד הוא נושא ואינו נושא שני עונות.<br>3) דאמר קרא אותה, אותה נושא עון ואין אחר נושא עון.<br>4) דאמר קרא אחת בשנה, כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה, ואע""ג דאחת בשנה נכתב בשעיר הנעשה בפנים, אמר קרא מלבד חטאת הכיפורים, שהוקש חיצון לפנימי.<br>5) דאמר קרא אחת, כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות."	שבועות י. - י:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לג. כתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים<br>אחת בשנה יכפר. 1) אלו דינים לפנימי ולחיצון למד ר""ש בן יהודה מאחת דרישא ודסיפא ומדוע 2) ולמאי נפק""מ? "	"1) מאחת דרישא למד שהמזבח הפנימי כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות, וכיון שהפסוק אינו מדבר על השעיר אלא על המזבח, והשעיר החיצון לא הוקש למזבח לכן לא התמעט מכאן השעיר החיצון ומכפר אפילו שתי כפרות.<br>מאחת בשנה דסיפא למד שכפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה, דסמיך יכפר לבשנה, ומיירי בשעיר הפנימי שהוא ביחד עם פר כה""ג נקראים חטאת הכיפורים, וכיון שחיצון הוקש לפנימי גם בו אין אחר מכפר כפרתו. [והתוס' לעיל ח, ב ד""ה כפרה כתבו ששתי הדרשות למד מאחת בשנה דרישא, ואחת בשנה דסיפא לשום דרשה, ובהגהות ראמ""ה שם (מהדורת טלמן) כתב שלתוס' למד מכך שקרנותיו סמוך לאחת, ובשנה סמוך לחטאת הכיפורים שהוקש לו החיצון[.<br>2) שלר""ש בן יהודה השעיר החיצון מכפר אדר""ח ואדרגלים, אבל הם לא יכפרו כפרתו."	שבועות י. - י:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לד. 1) מה היא מותר הקטורת 2) וכיצד הכשירוה לשנה הבאה<br>3) ומדוע לא נתנו את הקטורת לאומנים בשכרם? 	"1) רש""י פירש מותר משלשה מנין היתירים שמפטמים בכל שנה למלוא חפנים ביוה""כ ואי אפשר שיכנסו כולם בחפניו. והתוס' (ד""ה מותר) כתבו שגם בלאו הכי יש מותר, שבכל שנה היו מפטמים שס""ח מנין והיו נשארים עוד י""א מנין כמנין הימים ששנות החמה יתירים על שנות<br>הלבנה, ואע""פ שהיו צריכים אותם לשנה מעוברת מ""מ היו צריכים לחדשו בר""ח ניסן כדי שיהיה מתרומה חדשה.<br>2) רש""י פירש שמתרומת הלשכה היו מפרישים שכר אומני בית אבטינס ומזכים המעות לאומנים ע""י אחד מן הגזברים והרי הם חולין, ואח""כ יחללו הקטורת על המעות מדעת האומנים ונותנים אותה לאומנים וכעת היא חול, וחוזרים ולוקחים אותה מתרומה חדשה. והתוס' (ד""ה מפרישין שכר) פירשו שלב ב""ד מתנה על תרומת הלשכה ובהפרשה בעלמא יהיו המעות חולין ואח""כ יחללו הקטרת עליהם ונותנים הקטורת לאומנים וחוזרים ולוקחים אותה מתרומה חדשה.<br>3) תירצו התוס' (שם) :<br>א. לבן עזאי דאין הקדש מתחלל על המלאכה.<br>ב. לר""ע דאמר דהקדש מתחלל על המלאכה, ה""מ בקטורת דיחיד אבל בקטורת דציבור החמירו טפי.<br>ג. דהכא מיירי בשכר אומני הקטורת של שנה חדשה וצריך ליתן להם מתרומה חדשה.<br>ד. למאי דאמרינן במעילה דהני אומנים באומני הבנין, דאין נותנים שכרם אלא מקדושת בדק הבית."	שבועות י: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לח. האם 1) המכתשת כלי שרת 2) פרה אדומה קדשי בדק הבית?<br>	"1) לרב חסדא המכתשת לא היתה כלי שרת. לרבה לרש""י המכתשת היתה כלי שרת, וכן כתבו התוס' (ד""ה מכל) בתירוץ הראשון. אבל בתירוץ השני כתבו שודאי לא היתה כלי שרת אלא שהקטורת היתה מתקדשת קדושת הגוף בדבורו שהיה אומר 'יהא זה קטורת' היה חל עליה קדושת הגוף אחר הכתישה במכתשת שהיתה ראויה להקטרה.<br>2) למסקנא, לרש""י לכו""ע קדשי מזבח, ולתוס' (ד""ה אי) לכו""ע קדשי בדק הבית."	שבועות י: - יא: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לט. תמידין שלא הוצרכו לציבור מה היו עושים בהם ומדוע? 	"לרבי יוחנן לרבנן מחללים אותם תמימים על מעות חולין, ואותם המעות ילכו למותר התרומה ישנה שעושים מהם רקועי פחים ציפוי לבית קודש הקדשים, וחוזרים ולוקחים את הטלאים ממעות תרומה חדשה ויקרבו בשנה זו, שלב ב""ד מתנה עליהם בשעת לקיחה שלא יתקדשו קדושת הגוף אלא הצריכים לשנה. לרב חסדא [ולאביי, אליבא דהתוס' (יא, ב ד""ה אי)[ אי אפשר לפדותם בלא מום שקדושה שבהם להיכן הלכה ולית להו לב ב""ד מתנה בקדושת הגוף. לר""ש דלית ליה לב ב""ד מתנה עליהם מקייצים בהם את המזבח, שהרי לשם עולה הופרשו וקיץ נמי עולה הוא."	שבועות י: - יב. 		
